כשמדובר במערכות יחסים נהוג לומר אף פעם אל תבזבז זמן על "פוטנציאל", מה הכוונה? הכוונה היא שעדיף לא להשקיע זמן באדם שיש לו פוטנציאל לא ממומש להפוך לאדם שאיתו אתם באמת רוצים יחסים. תסכימו או לא, יש בכך לא מעט אמת. מדוע? מכיוון שאחרי כל הזמן שתשקיעו ייתכן והאדם הזה תמיד יישאר בגדר "פוטנציאל" בלבד, לא חבל על הזמן, על הדמעות, ובעיקר על עוגמת הנפש?
ובכן, אם ניקח רגע את האנלוגיה המשונה ונלביש אותה לרגע על העיר אילת, ייתכן ונגיע לאותה מסקנה. נכון, אין ספק שלאילת יש פוטנציאל להיות עיר נופש מפוארת, אך בפועל? לא משנה כמה נתאמץ, נאמין, ונרצה, יש סבירות גבוהה שהיא לעולם לא תממש את כל הפוטנציאל הנדיר שטמון בה. אז עכשיו אחרי שכבר הספקנו לכתוב את המילה פוטנציאל לפחות 6 פעמים, הגיע הזמן להסביר מה מקור הבעיה. מוכנים? קדימה.
אז מדוע עיר הנופש אילת לא מצליחה להתרומם?
לשאלה זו יש כל כך הרבה תשובות שנוגעות לכל כך הרבה תחומים, שכבר קשה לדעת מהיכן להתחיל. העיר הדרומית הזאת שלחלוטין ניתן להגדיר כיהלום לא מלוטש טומנת בחובה כל מה שצריך כדי להפוך לעיר נופש יוקרתית ולאטרקציה תיירותית בינלאומית. עם הנופים המדבריים, המזג אוויר החם והקיצי, מפרץ אילת המשובח, ופסגת הר אחת שממנה ניתן לראות את ירדן, מצרים, וערב הסעודית, אי אפשר שלא לשאול "היכן שגינו?", בתיאוריה, אם עיר הנופש אילת הייתה מממשת את הפוטנציאל שלה (WE DID IT AGAIN!), היא הייתה יכולה בקלות לתת לתל אביב פייט רציני.
אז מה בכל זאת הבעיה? התשובה טמונה בכלכלה מקומית כושלת, חוסר תקציבים, בנייה איטית (אם בכלל), ומחירי מלונות מופרכים כאילו מדובר במינימום במלון סוהו היוקרתי שבמנהטן שבניו יורק. מעבר לכך, אם נודה באמת, מדובר בעיר דיי מוזנחת שממשיכה לחיות על חסדי העבר. נכון, יש עדיין לא מעט ישראלים שממשיכים לנפוש באילת, ובמיוחד לאחר תקופת הקורונה. אך אם נבחן מחירים של עיירות נופש בעולם, נגלה במהרה שאפשר למצוא הרבה יותר פינוקים ובהרבה פחות כסף (וכמה מהן נמצאות ממש מעבר לגבול של אילת!).
מלונות ומכרזים בעיר הנופש אילת
בעוד שיזמים רבו עטו על המכרזים לבניית מלונות קטנים באילת, לא ניתן להתעלם מהכישלון המפואר של המכרז למגרש בניית מלון גדול. מה הוביל לכישלון? חוסר ההכרה בכך שהזמנים השתנו וכך גם תנאי השוק, וכיום אנשים מעדיפים מלונות בוטיק על פני ריזורטים. מעבר לכך, צריך גם לזכור שכיום הריבית היא גבוהה במיוחד, מה שהופך השקעות גדולות מסוג זה לבעלות סיכון גבוה באופן קיצוני.
למעשה, גם רשתות המלונות הגדולים ביותר הבינו שבימינו יותר פשוט ומשתלם לבנות מלונות קטנים, וזאת על אף שהמגרשים הקטנים יכולים להיות יקרים יותר משמעותית. ההוכחה הניצחת לכך היא המכרז הכושל של רשות מקרקעי ישראל לבניית מלון גדול באזור מרכזי בעיר אילת, היכן שבעבר היה ממקום שדה התעופה. בפועל? בין המכרזים פומביים שפורסמו על ידי רמ"י, כל המכרזים למגרשי בנייה לבתי מלון קטנים נחטפו במחירים גבוהים במיוחד, והמגרש הגדול ביותר שעליו תכננו לבנות מלון בעל 283 חדרים נותר פתוח ובעיקר חסר ביקוש, כאשר אף אחת מקבוצות הנדל"ן והמלונאות לא הגישו הצעה למגרש זה במכרז.
תיירות, הוסטלים, ותרבות האירביאנבי
בואו נניח לרגע בצד את ענף התיירות המקומי, ונתמקד בתיירות חוץ. אחד הפספוסים האדירים של עיר הנופש אילת זה שהיא לחלוטין נשארה מאחור בתחום תרבות האירוח העכשווית של תיירות חיצונית. לדוגמא, אם ניקח את העיר תל אביב, נגלה במהרה שתיירים רבים מעדיפים לשהות בהוסטלים או בהשכרת דירות אירבינאני. אממה, ממש לא מדובר באכסניות פשוטות ומיושנות, אלא בהוסטלים מודרניים ומעוצבים שמציעים לתיירים מתקנים שונים ואיכותיים כגון בר, טרקלין, וויפי, אירועים שונים, ובעיקר אווירה בינלאומית מחשמלת שמפגישה בין תיירים מכל העולם.
בשנת 2021 נפתח באילת אברהם הוסטל, ההוסטל הרביעי מקבוצת אברהם, שהיא בהחלט אחת המובילות בארץ בתחום, ובתל אביב וירושלים ההוסטלים שלהם נחשבים לשם דבר, ולהוסטלים המובילים מבחינת ביקוש. כמו כן, כאשר מדובר באירביאנבי, בתל אביב קיימים נכסים רבים שבנויים אך ורק לשהיות קצרות, והדירות האלה מציעות לתיירים שהייה באזורי בילוי מרכזיים, דירות חדשות ומודרניות, ופרטיות.
האם ניתן למצוא כל זאת באילת?
כנראה שכן אך לא בכמות מספקת. האם ענף האירוח הזה מושקע ומטופח כמו בעיר תל אביב? חד משמעית לא. במילים אחרות ולסיכום, העיר אילת זקוקה לפיתוח מסיבי והינה חייבת להתקדם משנות ה-90 אל שנת 2023, ועד שזה לא יקרה, היא תמשיך לעמוד במקום בזמן שהעולם ימשיך לנוע קדימה.
