נפוטיזם בחברות ציבוריות: אובדן האתיקה המקצועית

אם ננסה להסתכל על חצי הכוס המלאה, תופעת הנפוטיזם קיימת בכל העולם. מרגישים מנוחמים? כנראה שלא. כך או כך, לא מדובר בהמצאה ישראלית או בקונספט שמקורו בארץ. למעשה, המונח נפוטיזם הגיח לעולמנו כבר במאה ה-16 כאשר ראשי הכנסייה שריינו תפקידי מפתח לאחיינים שלהם, וכבר אז התופעה זכתה לביקורת שלילית על ידי כמה וכמה מהפילוסופים החשובים בהיסטוריה (אריסטו היקר צדקת ובגדול!).

נשמע מוכר?

ובכן, אם נתבונן על ישראל 2023 נגלה שתופעת הנפוטיזם התפשטה כאן כמו פטריות אחרי הגשם, ותפקידים רבים במגזר הציבורי נתפסו וממשיכים להיתפס על ידי "המקורבים"  של בעלי השליטה. מה הבעיה בכך אתם תוהים? ובכן בניגוד לעיניים היפות שלכם שכנראה וקשורות לגנטיקה המשובחת של קרובי המשפחה שלכם, יכולות אישיות וכישרון עסקי לא ממש עוברים בתורשה הגנטית, מה אומר שהסיכויים שמקרובי הבכירים הם האנשים המתאימים ביותר לתפקיד הם בערך כמו הסיכויים שלנו לזכות מחר בלוטו. נכון, יש קרובי משפחה שאכן עומדים בכל הדרישות, אך כפי שאתם יודעים לכל יוצא מן הכלל יש כלל, ולכל סטיית תקן יש התפלגות נורמלית.

אך מהו נפוטיזם וכיצד מתבטאת תופעת הנפוטיזם בחברות בציבוריות?

הנפוטיזם הוא פריבילגיה שמעניקה יתרון לאנשים המקורבים לבעלי כוח ושליטה, ובעקבות זאת הם זוכים לתפקידי מפתח או להטבות. תופעת הנפוטיזם קיימת בכלל התחומים כגון בפוליטיקה, בידור, ספורט, עסקים, דת, וכן הלאה, והיא לחלוטין לא קיימת רק במגזר הציבורי. ועדיין,  כאשר מדובר בחברות הציבוריות, הנפוטיזם מתבטא בחלוקת תפקידים (בעיקר המבוקשים שביניהם) למקורבים ובני משפחתם הכוללים ילדים, חתנים, גיסים, חברים וכדומה. לדוגמא, אם ניקח את חברת "רמי לוי" נגלה שכ-14 בני משפחה עובדים בחברה במשרות מפתח, וכך גם לגבי חברת פוקס עם מספר יחסית צנוע של 9 מקרובים. ספויילר: למרות שנתנו רק שתי דוגמאות, יש עוד חברות ציבוריות רבות שנותנות העדפה למקורבי בעלי השליטה.

האם נפוטיזם בחברות ציבוריות היא חוקית?

במטרה למנוע את תופעת הנפוטיזם, ניגוד עניינים ובעיקר העסקת אנשים שאינם עונים על הדרישות למשרות מפתח, אכן קיימים בישראל מספר חוקים, תקנות וכללים אתיים האוסרים העסקת בני משפחה ברשויות מקומיות, ואכן ניתן להגיש תלונה במשטרה על חריגה מכללים ונהלים אלו. ועדיין, למרות שהרגולציה אכן הערימה קשיים על התופעה "החולה", לצערנו, היא עדיין אינה מנעה את התופעה במאה אחוזים (אפילו לא קרוב אם נהייה כנים). אז מדוע אנשים לא מתלוננים? התשובה היא פחד.

אנשים רבים נמנעים מנקיטת צעדים משפטיים כנגד בעלי הון והשפעה (ואף מהעברת ביקורת בקרב הממונים עליהם), בעקבות חשש שהם יאבדו את מקום עבודתם, או לחילופין יחשפו את עצמם להתנכלות. למעשה לא רק שהנפוטיזם בארגונים ציבוריים גורם לנזק עצום ברמה המקצועית, אלא גם לסביבת עבודה רעילה ולהיררכיה בין העובדים המקושרים לאלה שאינם. בנוסף, התופעה החולה הזו גרמה לכך שאנשי מקצוע רבים, איכותיים ומוכשרים, מעדיפים להימנע מלגשת למכרזים או לראיונות עבור משרות שכבר "תפורות" למישהו אחר, מישהו מקורב כמובן.

כיצד החברות עוקפות את הכללים?

בישראל כמו בישראל, כאשר יש רצון, יש דרך, ואחת הדרכים הנפוצות כדי לעקוף את הרגולציה היא הקמת ועדת הביקורת של הדירקטוריון. כיצד זה עוזר? ובכן כביכול, אם ניתן להוכיח שקרוב המשפחה הוא אכן האדם המתאים ביותר לתפקיד ובעל כישורים מיוחדים, מותר במקרים מסוימים להעסיקו.

אך מה אם אכן אותו קרוב משפחה הוא באמת האדם המתאים ביותר לתפקיד?

אכן כן, יש גם מקרים כאלו ואסור להתכחש לכך. לכן, במקרים מסוג זה, החוק והתקנות במדינת ישראל מאפשרים העסקה של קרוב משפחה. יחד עם זאת, כדי למנוע את הנימוק הזה כנימוק מרכזי של כל חברה המעוניינת להעסיק עוד ועוד מקורבים, קיימות תקנות של עיריות ורשויות מקומיות המעניקות לבעלי תפקידים בכירים מספר מכסות מוגבל ומבוקר. לסיכום, אז האם כל המקורבים אינם האנשים המתאימים למשרות המדוברות? וודאי שלא. אך האם תופעת הנפוטיזם מצליחה לפגוע באיכות העבודה ובעיקר באנשים מוכשרים שאינם מקורבים לצלחת? חד משמעית כן, ואם תשאלו אותנו מדובר בתופעה מכוערת, לא מקצועית, ובעיקר הרסנית, גם בפן המקצועי, גם בפן האתי, וגם בפן החברתי.